פורסם לראשונה ב- 4/5/16

איך זה יכול להיות שהחיים כל כך מסובכים?
שמתם לב שמשהו פה באמת מסריח....?
איך יכול להיות שהכול הולך לנו כ כך מסובך? 
איך זה יכול להיות שדברים שאמורים להיות כל כך פשוטים מסתבכים?

האם זה הגיוני שצריך לחשוב עשר פעמים לפני שמוציאים משפט מהפה?

ואם כבר הוצאנו משפט מהפה, למה לכולם יש מה להגיד על זה?

למה אנחנו לא יכולים להגיד פשוט מה שאנחנו חושבים ומרגישים?

 החיים מלמדים אותנו שזה לא כזה פשוט,

החיים מלמדים אותנו שכדי להצליח אנחנו צריכים לכסות את עצמנו בשכבות הגנה כי אחרת ניפגע.

אז אם פעם אחת מישהו צחק עליי כי לבשתי משהו, בפעם הבאה כבר לא אלבש את המשהו הזה ועוד דברים רבים שדומים לו.

אם מישהו פעם צחק עליי על משהו שאמרתי, בפעם הבאה אזהר בדבריי.

אם מישהו פעם צעק עליי כשאמרתי משהו, בפעם הבאה לא אדבר.

אם פעם צחקו עליי כשהייתי חלש, בפעמים הבאות ארצה להראות חזק.

 

החיים מלמדים אותנו להיות לא אנחנו

החיים מלמדים אותנו להתעטף בדמות אחרת.

החיים מלמדים אותנו שכדי לשרוד פה צריכים להתחפש,
להיות משהו קצת אחר, 

להיות משהו שמתאים לציפיות שנדמה לנו שמצפים מאיתנו.

החיים מלמדים אותנו שלא משתלם להיות פשוטים וכנים.

החיים מלמדים אותנו שהאמת האמיתית אינה טובה,
היא סיבכה אותנו בעבר ולכן כדאי לשים אותה באפסנאות.

החיים מלמדים אותנו לזרוק את המפתח של האפסנאות כדי שחס וחלילה לא נחזור להיות מה שהיינו כדי שבטעות לא ניפגע שוב.

החיים שכחו להזכיר לנו לחזור ולקחת את עצמנו מהאפסנאות בחזרה....

אז אנחנו תקועים במעגל עם עצמנו,
לכודים בתוך היום-יום ולא מבחינים
ולא מבינים שאנחנו עטופים בשכבות ועוד שכבות של הגנה מפני החיים,
כי החיים לימדו אותנו לא לחיות.

אז איפה אנחנו האמיתיים נמצאים? 
ממש עמוק מתחת לכל השכבות האלה שהחיים לימדו אותנו ללבוש עלינו. 

השאלה איפה נמצא המפתח לאפסנאות שלנו...

המפתח הוא בהגעה לשורש שלנו, לבסיס האמיתי שלנו, שם נמצאת האמת שלנו שכבר שכחנו איך היא נראית, שמאפשרת לנו למצוא את המקור האמיתי שלנו, את התשתית האמיתית של חיינו, זו שתאפשר לנו לחיות את עצמנו באמת בלי כל העטיפות המיותרות שיצרנו לעצמנו בטעות, כי לא הבנו את החיים באמת, לא הבנו איך אנחנו באמת עובדים.