פורסם לראשונה ב - 15/1/16

אנחנו בונים לעצמנו אוסף של ציפיות מאחרים, מהסביבה, מהעולם, לפעמים מהבורא ולפעמים מאחרים ובעיקר מעצמנו. מערכת הציפיות הזו שאנחנו בונים מייצרת לנו מערכת של סתירות בין מה שהיינו רוצים לבין מה שאנחנו כעת.
היכולת שלנו לקבל את העובדה שמה שיש לנו כרגע במציאות שונה לגמרי ממה שאנחנו היינו מצפים מייצר לנו משברים, מחשבות שליליות והיבטים לא טובים בחיים. 

כל זה מתרחש בחיינו כי אנחנו לא מוכנים לקבל את המצב הקיים. אך באמת למה אנחנו צריכים לקבל את המצב הקיים?
האם לא נכון עבורנו לצפות למשהו אחר?
האם אנחנו לא היינו רוצים שהדברים יהיו טובים יותר?
ודאי שכן, ברור שאנחנו ראויים לצפות לטוב ביותר עבורנו. 

אז איפה הבעיה הגדולה? 
למה נוצרת בעיה ברגע שאנחנו מצפים כל כך למשהו?
למה כל כך הרבה דברים מתפקששים לנו דווקא כאשר אנחנו נורא מצפים להם? 

יש לכך מספר סיבות:

סיבה ראשונה - לרוב, אנחנו מצפים מאחרים. 

סיבה שנייה - לרוב, אנחנו מצפים שמשהו ישתנה בעולם סביבנו. 

סיבה שלישית - אנחנו לא מצפים מעצמנו להשתנות.

סיבה רביעית והחשובה ביותר - אנחנו מעורבים רגשית בציפייה.

ברגע שאנחנו "מערבבים" את עצמנו רגשית בתהליך הציפייה, אנחנו "לוחצים" כדי שמשהו יקרה.
אנחנו כל כך רוצים שהדבר הזה יקרה שלמעשה אנחנו מתחילים להתנהג בצורה משונה - אנחנו לוחצים ונלחצים,
אנחנו מלחיצים ולחוצים
ואז אנחנו גורמים לתוצאה שרצינו שתגיע,
פשוט לא להגיע. 

הלחץ שאנחנו מייצרים גורם לתוצאה שרצינו כל כך לברוח מאיתנו...
לחצנו כל כך שהתוצאה החיובית שרצינו עבור עצמנו פשוט נעלמה...

אז מה כדאי בכל זאת לעשות?

הנה לכם טכניקה פשוטה שעובדת תמיד.
במקום ציפייה, לבצע צפייה.
במקום לצפות שמשהו יקרה פשוט להסתכל עליו קורה.

קשה להבין זאת, אז נעמיק את ההבנה.
כאשר אנחנו מצפים למשהו,
אנחנו לוחצים ואז אנחנו מרחיקים את אותו דבר.
התוצאה המקווה מתרחקת מאיתנו בגלל הלחץ הפנימי שלנו שהתוצאה הזו תתרחש. 

מה הלחץ שלנו אומר למעשה?
שאנחנו לא מאמינים שזה יצליח.
אם אנחנו מאמינים אז למה אנחנו בלחץ??

למה אנחנו בלחץ על משהו שאנחנו יודעים שהולך להצליח?
אז כנראה שאנחנו לא כאלה מאמינים
ואנחנו לא באמת יודעים שזה הולך להצליח...

אז הדרך שלנו לגרום למשהו להתרחש באמת במציאות שלנו היא לדעת באופן וודאי ובטוח שזה כבר קורה.
פשוט להתסכל על זה קורה.
אני יודע שזה קורה.
אני יודע שזה כאן.
לא בעיניים שלי אני רואה את זה,
אלא במערכת התחושות שלי.
אני מרגיש את זה קורה!
אני יודע שזה קורה! אני יודע שזה קורה!!

ברגע שאני יודע שמשהו קורה,
אני לא צריך לצפות לו.... אני רק צריך לצפות בו...

אם אני יודע שיהיו זיקוקים ביום העצמאות, אני לא צריך לצפות להם, אלא אני צריך לצפות בהם..

אם אני יודע שמחר אהיה בריא,
אני לא צריך לצפות שאהיה בריא,
אלא אני צריך לצפות על איך אני בריא. אני מביט על כך מהצד. אני רק צופה ומסתכל איך זה קורה.
אומנות הציפייה היא להפוך לצופים מהצד. להסתכל מהצד על איך הדברים מתקבלים אצלנו.  

עלינו לצאת מחשיבת הציפייה ולעבור לאומנות הצפייה.  
כי אחרת אנחנו לוחצים על התוצאה.

עלינו לעבור למעמד של צופים.
ברגע שאנחנו צופים - התמונה נגלית מול עינינו.
עלינו להיות רק צופים.

ודבר קטן וחשוב לסיום

גם ביישום של הטיפ הזה, אנחנו יכולים להיות לחוצים ומלחיצים. אנחנו יכולים להיות בציפייה שזה יצליח... בואו נבדוק אם זה מצליח הטיפ הזה.....
אנחנו שמים במבחן את הטיפ... מה לדעתכם יקרה?
האם היישום יצליח?
התשובה היא - ברור שלא...
גם במקרה הזה, כדי שזה יצליח עלינו להיות ברמת ידיעה שזה פשוט קורה. אם נטיל ספק קטן שבקטנים זה פשוט לא יקרה...
זה מעצבן אך כך זה עובד.
במידה ותעמידו במבחן את השיטה היא לא תעבוד.
רק אם תדעו שזה מצליח אז יפתחו לכם ערוצי ההצלחה של הצופים מהצד.
אז פשוט לדעת שזה עובד.
לא להאמין שזה עובד.
לא לחשוב שזה עובד...
להיות ברמת ידיעה שזה עובד! זה עובד! הנה... זה עובד!