פורסם לראשונה ב- 04/06/17

דמיינו לרגע שחטפתם מחלה קשה וסופנית.
כן, כן.... ממש ככה!
דמיינו שזה מה שקרה לכם.
אתם גמורים, אתם עצובים, מרגישים שהחיים שלכם הלכו,
אין לכם בשביל מה לחיות יותר.

וזהו..., אתם נכנסים לתחושת חוסר אונים.
אבל אז.... אחרי כמה זמן פתאום התחושה הקשה הזו מתחלפת לכם לתחושה אחרת לגמרי...
בעצם, מה יש לי כבר להפסיד?
הרי את החיים אני הולך אולי לאבד גם ככה,
אז למה אני צריך להמשיך ולהתאמץ לעשות את הדברים ה"נורא חשובים" שאני עושה כל יום?
אולי אני יכול עכשיו לשחרר את עצמי מהעול הזה של לעשות בדיוק מה שאני חייב ולעבור לעשות בדיוק מה שבא לי?
כי נכון שאני חושב על זה במשך שנים שאני נורא רוצה לעשות ספורט אבל לא יכול כי אני עייף? כי אין לי זמן?
ואני מת לכתוב את הספר הזה שבמשך שנים אני רק מחכה שיהיה לי זמן לכתוב אותו אבל אני לא משלים אותו אף פעם כי תמיד אני גמור מהעבודה שעבדתי כל היום ותנו לי רק לראות איזה משחק בטלוויזיה לפני שאני הולך לישון?
או איזה תוכנית הישרדות כדי לקנא באנשים שם שנמצאים על איזה אי בודד ועושים בדיוק מה שבא להם?
אז אולי עכשיו זה בדיוק הרגע לעשות את הדברים האלה?
כאשר כבר אין שום תקווה?
אולי זה בדיוק הזמן?
כן! זה בדיוק הזמן!
אין יותר ממה לפחד, כי כל הדברים שמהם אני מפחד כבר התממשו לי בדיוק עכשיו!
המחלה כבר כאן, אז אין ממה לחשוש יותר!! איזה קטע...
בדיוק מחשבה כזו, גרמה לי לעשות משהו שמעולם לא הייתי חושב לעשות. דמיינתי שאני חולה ואני חייב ללכת לטיפולים ואני לא יכול להיות במשרד כל יום, כי מעכשיו אני הולך לטיפולים, מעכשיו אני לא יכול להיות כל יום בעבודה, מה לעשות... יצטרכו להסתדר בלעדיי, אבל היי... אני חולה לא? יבינו את זה.., אז לקחתי לי את היומן וחיפשתי לי ימים שבהם אני אוכל ללכת לעשות את ימי הטיפול שלי" בזמן המחלה,
אלה ימים שבהם אני לא מגיע לעבודה, אני פשוט איננו..
אלה ימים שביומן שלי אני "לא נמצא" ולא קובעים לי פגישות ואלה ימים שבהם אני הולך לעשות בדיוק מה שאני מרגיש.
מה בדיוק הדברים האלה?
אני הולך להגשים את כל אותם הדברים שאני מת לעשות ולא עשיתי אותם "כי אין לי זמן".
אז עכשיו כשאני בסטטוס של חולה מותר לי לעשות אותם!
והיומן שלי מתחיל להשתנות....
ביומן מופיעים פתאום ימים שבהם אני לא נמצא,
אבל בעצם בימים האלה אני מאוד נמצא....
אני נמצא בנוכחות המלאה שלי –
בימים האלה אני בנוכחות מלאה בעצמי.

המחשבה המידית האוטומטית שקופצת היא
"רגע, מה עם הכסף? מה עם המשכורת באותם ימים?"
התשובה הפשוטה היא... שכחתם שאני במחלה?
אחרת, לא הייתי מגיע להחלטה הזו.
ודבר נוסף – אם נהיה באמת כנים עם עצמנו, תמיד אפשר להשלים את העבודה בימים אחרים.

אז זה הזמן להיות כמעט מתים :) באופן סופי ולסגור לנו ימים לטיפול עצמי ובהם לעשות בדיוק מה שאנחנו מתים לעשות אם היינו חיים.

עכשיו! זה הזמן לחיות.